פסק-דין בתיק ת"א 26437-03-11

התובעת ( להלן: "כסלו") הנה חברה העוסקת בשילוח בינלאומי, עמילות מכס והובלת מטענים בישראל.

הנתבעת 1 ( להלן: "החברה") הנה חברה העוסקת בשיווק מערכות הגברה, שמע וציוד נלווה.

הנתבע 2 ( להלן: "האב") הנו מנהל הנתבעת 1.

הנתבע 3 ( להלן: "הבן") הנו בעליה ומנהלה של הנתבעת 1, ובנו של הנתבע 2.

לטענת התובעת, הנתבעת ביצעה הזמנות באופן ישיר מול חברה בשם DHL, באמצעות שימוש בכרטיס לקוח של התובעת אצל DHL שסיפק הנחה על הזמנות שבוצעו באמצעותו. לטענת התובעת, חברת DHL פיצלה לשני חשבונות את החיובים של הנתבעת - האחד, חשבון מיסים ומע"מ שנתנה ישירות לנתבעת עם מסירת הסחורה; והשני, חשבון שילוח, ש- DHL הוציאה לפקודת התובעת - והתובעת שילמה אותו יחד עם חשבונות אחרים שקיבלה מ- HDL.

לטענת התובעת, נודע לה רק בדיעבד על כך שחוייבה בחשבונות השילוח של הנתבעת, מאחר ובמסגרת יחסי המסחר ההדדיים של התובעת עם DHL, נערכה התחשבנות רק אחת לכמה חודשים.

לטענת הנתבעים, אין יסוד לתביעה נגדם. ראשית משום שחלקו של החוב הנטען שייך לחברה אחרת בשם סופר-מיוזיק ולא לנתבעת. שנית משום שהם טוענים לשיהוי בדרישת התובעת לתשלום, דרישה שבאה , לטענתם, רק חודשים רבים לאחר ההזמנות נשוא החוב הנטען.

לאחר שעיינתי בכל טענות הצדדים אני מחליטה לקבל את התביעה.

שוכנעתי, כי התובעת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה בהוכחת תביעתה.

התובעת הציגה חשבוניות וכרטסת הנהלת חשבונות של התובעת ( נספחים ב'1-28 לכתב התביעה המתוקן) ממנו עולה כי לנתבעת 1 יתרת חוב לתובעת בגובה 158,224 ש"ח נכון ליום 13.05.09. התובעת הציגה גם הסכם להסדר החוב, חתום על ידי הנתבע 2 ( נספח ו' לכתב התביעה המתוקן), כמו גם תמלול הקלטה של הפגישה במהלכה נחתם הסכם זה ( נספח ה' לכתב התביעה המתוקן). המסמכים שהציגה התובעת נתמכו וחוזקו על ידי עדותו של אלון שטיינמן שהעיד מטעם התובעת. מר שטיינמן, מנהל תפעול בתובעת, העיד באופן רהוט ושוטף ומצאתי את עדותו מהימנה ונתמכת במסמכים.

הנתבעים לא הציגו כל ראיה הסותרת את המסמכים האמורים, ולכן אני מקבלת אותם.

בכרטסת שהציגה הנתבעת עצמה ( ראה מוצג נ/1), מופיעים חיובים שונים אשר לדברי הנתבעת שייכים חלקם לנתבעת וחלקם לחברה אחרת בשם "סופר מיוזיק".

כפי שהעיד אלון מטעם התובעת, חברת DHL פירטה בחיוביה את ההזמנות לפי בקשת הלקוח ( עמ' 8 שו' 25-26), וטענה זו לא נסתרה על ידי הנתבעים. מכאן, שלבקשת הנתבעת הופיעו חיוביה, לעיתים, ככאלה הכוללים גם חיובים של סופר-מיוזיק.

מסקנה זו מתחזקת נוכח הרישום על גבי כרטסת התובעת, על גביה רשום " להפריד את אלו השלושה לחברת מיוזיק" כהערה שנחתמה בשמו של "אבי" - מנהל סניף התובעת בחיפה שניהל בשם התובעת את המגעים עם הנתבעת ( עמ' 8 שו' 6-8). אומנם הנתבעים ביקשו ללמוד מהערה זו על צידקת טענת לפיה מדובר בחובות של חברה אחרת, אך דעתי היא כי רישום זה מלמד דווקא על כך שהנתבעת וסופר-מיוזיק ניהלו את הזמנותיהן במשותף, ורק לעיתים, ביקשו להפריד את הרישומים של סופר מיוזיק מאלה של הנתבעת.

הוכח  כי החוב נשוא הליך זה נבע מהזמנות שעשתה הנתבעת מול חברת HDL באמצעות כרטיס הלקוח של התובעת בחברת DHL, ולמעשה הנתבעת לא הכחישה עניין זה.

הנתבעת לא הציגה כל מסמך מחברת DHL להוכחה כי שילמה לזו באופן מלא עבור הזמנותיה - כלומר הן את חשבון המיסים והמע"מ והן את חשבון השילוח.

הנתבעת גם לא הציגה מסמך כלשהו מחברת סופר-מיוזיק שיוכיח כי המדובר בחובותיה של זו, ולא בחוב של הנתבעת, למרות שלכאורה לא היה כל קושי להמציא מסמך כזה - או מסמך אחר של סופר מיוזיק לנוכח הקשר בין חברה זו לנתבעת, כפי שעוד יפורט להלן.

יתרה מכך, הנתבע 2 עצמו הודה בעדותו בפניי, כי החיובים של סופר-מיוזיק הופנו לנתבעת 1 כשסופר-מיוזיק הפסיקה לפעול ( עמ' 13 שו' 4-6).

הרמת מסך בין הנתבעת 1 לבין סופר-מיוזיק